נשירת שיער וגלולות: אחרי הפסקה, בזמן שימוש ומה בודקים

האם גלולות גורמות לנשירת שיער?

הקשר המוכר ביותר הוא נשירה זמנית שמתחילה כמה חודשים אחרי הפסקת גלולות. נשירה בזמן השימוש עצמו דווחה, אבל הראיות לגביה חלשות יותר. DermNet מונה את הפסקת הגלולות בין הגורמים המוכרים לטלוגן אפלוביום¹, והאקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה מציינת אותה בין הסיבות ההורמונליות לנשירה ולדלילות². זהו אחד מסוגי הנשירה שמוסברים במדריך הכללי לנשירת שיער.

לגבי נשירה בזמן שימוש: ניתוח של מאגר הדיווחים על תופעות לוואי של מנהל המזון והתרופות האמריקאי מצא שאמצעי מניעה נמנים עם קבוצות התרופות שדווחו הכי הרבה בהקשר של נשירה³. חשוב להבין מה זה אומר: מאגר כזה אוסף דיווחים של מטופלים ורופאים, ולא בודק אם התרופה באמת גרמה לנשירה. אמצעי מניעה נלקחים על ידי מיליוני נשים צעירות, שחלקן יפתחו נשירה מסיבות אחרות בכל מקרה.

למה השיער נושר אחרי הפסקת גלולות?

שינוי הורמונלי חד יכול להעביר הרבה שערות בבת אחת לשלב הנשירה, והן נושרות יחד כמה חודשים אחר כך. זה המנגנון של טלוגן אפלוביום: הזקיקים לא נפגעים, אבל חלק גדול מהשערות מסיים את שלב הצמיחה באותו זמן. לפי DermNet, הנשירה מורגשת בדרך כלל 2 עד 4 חודשים אחרי הגורם, והשיער חוזר למלאותו בהדרגה תוך 6 עד 9 חודשים¹.

בגלל פער הזמן, נשים רבות לא מקשרות בין ההפסקה לנשירה. אם הפסקת גלולות לקראת הריון, הנשירה עשויה להופיע דווקא בתחילת ההריון, ועל כך יש פירוט בעמוד נשירת שיער בהריון.

ומה אם הנשירה לא נרגעת?

נשירה שנמשכת מעבר לתשעה חודשים, או דלילות שמתרכזת בקו השביל, מרמזות שייתכן שיש גם התקרחות נשית תורשתית. סקירה שיטתית על טלוגן כרוני מצאה שחלק מהמקרים שמאובחנים כך הם כנראה התקרחות נשית בשלב מוקדם, או נשירה זמנית שהגורם לה לא זוהה⁷. האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה מתארת את ההתקרחות התורשתית אצל נשים כדלילות כללית או כשביל שמתרחב². במצב כזה הטיפול שונה, ועליו אפשר לקרוא בעמוד נשירת שיער אצל נשים.

האם סוג הגלולה משנה?

כן, במובן שהפרוגסטינים השונים לא פועלים באותה צורה, ולכן אין “השפעה של גלולות” אחת. סקירה על הפרוגסטינים שבגלולות מתארת שלוש משפחות שונות שלהם, עם הבדלים גדולים בפירוק בגוף, בעוצמה ובפעילות על קולטנים הורמונליים שונים, ומסכמת שאין להם השפעה אחידה כקבוצה⁵. חלקם בעלי פעילות אנדרוגנית קלה וחלקם נוגדי אנדרוגנים.

אצל נשים עם סימני עודף אנדרוגנים, כמו אקנה, שיעור יתר או שחלות פוליציסטיות, משתמשים לעיתים בגלולות משולבות עם פרוגסטין נוגד אנדרוגנים. סקירה על אמצעי מניעה בשחלות פוליציסטיות מציינת שגלולות הן קו ראשון בתסמונת, ושאמצעים בלי פרוגסטין נוגד אנדרוגנים עשויים להיות פחות יעילים לסימני עודף האנדרוגנים⁸. על הקשר לעור אפשר לקרוא בעמוד אקנה הורמונלי.

לגלולות יש גם סיכונים שאינם קשורים לשיער. גלולות משולבות עלולות לגרום לקרישי דם, להתקף לב ולשבץ, והסיכון גבוה יותר אצל מעשנות ומעל גיל 35⁶. לכן בוחרים אמצעי מניעה עם הרופא, לפי כל התמונה הרפואית, ולא רק לפי השיער.

האם גלולות יכולות דווקא לעזור לשיער?

אצל נשים מסוימות עם עודף אנדרוגנים זו אפשרות שנשקלת, אבל גלולות אינן טיפול מקובל להתקרחות נשית באופן כללי. ההנחיה האירופית לטיפול בהתקרחות תורשתית קובעת שאין מספיק ראיות לטיפול בנוגדי אנדרוגנים בכדורים לכלל הנשים עם התקרחות נשית, ומציינת שאפשר לשקול אותם כשיש עודף אנדרוגנים מתועד⁹. מחקר קטן שבדק גלולה משולבת עם פרוגסטין נוגד אנדרוגנים דיווח על ירידה בשומניות הקרקפת ועל עלייה במספר השערות העבות, אבל נותחו בו רק 31 נשים, בלי קבוצת ביקורת¹⁰. במילים אחרות, זה לא בסיס להתחיל גלולות “בשביל השיער”, ולכן ההחלטה נעשית רק כשיש סיבה רפואית נוספת, ואחרי שיחה על הסיכונים.

יש קשר בין גלולות לנשירה בקו השיער הקדמי?

נסיגה הדרגתית של קו השיער הקדמי, עם אובדן גבות, יכולה להיות סימן להתקרחות צלקתית מסוג FFA, שהיא מצב שונה לחלוטין מנשירה זמנית. סקירה על הקשר בין FFA להורמונים מצאה שהמחלה שכיחה בעיקר אחרי גיל המעבר, ושהקשר לגלולות או לטיפול הורמונלי חלופי משתנה בין המחקרים ואינו ברור¹¹. כלומר, אין כאן הוכחה שגלולות גורמות ל-FFA, אבל נסיגה של קו השיער אינה חלק מהתמונה של נשירה אחרי הפסקת גלולות, והיא מצדיקה בדיקה מוקדמת. פירוט בעמוד ליכן פלנופילאריס ו-FFA.

ומה לגבי התקן תוך-רחמי הורמונלי?

יש דיווחים על נשירת שיער בזמן שימוש בהתקן תוך-רחמי שמשחרר פרוגסטין (לבונורגסטרל), אבל מדובר בתופעה לא שכיחה. במעקב תרופתי בניו זילנד נמצאו חמישה דיווחים על נשירה, וההיארעות המצטברת הוערכה בכ-0.33%. במאגר של ארגון הבריאות העולמי נמצאו עוד 68 דיווחים. החוקרים המליצו לציין את האפשרות בשיחה לפני ההתקנה⁴. גם כאן, דיווח אינו הוכחה לסיבה, וחשוב לבדוק גורמים נוספים.

ומה לגבי שתל, או אמצעי מניעה בלי הורמונים?

על השתל התת-עורי אין מידע ברור לגבי השיער, ולמי שמעדיפה להימנע מהורמונים יש התקן תוך-רחמי מנחושת. בעמוד של שירות הבריאות הבריטי על תופעות הלוואי של השתל מופיעים כאבי ראש, רגישות בשדיים, עלייה במשקל ואקנה, אבל לא נשירת שיער, ונכתב שאין מספיק ראיות כדי לקבוע אם התופעות האלה נגרמות מהשתל עצמו¹². ההתקן מנחושת, לפי אותו שירות, אינו משתמש בהורמונים כלל ומונע הריון באמצעות שחרור נחושת לרחם¹³.

חשוב לזכור שגם מעבר מגלולות לאמצעי לא הורמונלי הוא בעצמו “הפסקת גלולות”, ולכן נשירה זמנית כמה חודשים אחריו אפשרית¹. הבחירה באמצעי מניעה נעשית עם הרופא המטפל, לפי כל השיקולים, ולא רק לפי השיער.

מה עושים כשהשיער נושר סביב גלולות?

מבררים את התזמון, בודקים סיבות נוספות שניתנות לתיקון, ומחליטים על אמצעי המניעה עם הרופא.

DermNet ממליצה לתקן הפרעות בתפקוד בלוטת התריס ובמאגרי הברזל, ה-B12 והחומצה הפולית כשהם נמצאים¹. פירוט על הבירור נמצא בעמוד אבחון נשירת שיער. בינתיים, טיפול עדין בשיער, בלי תסרוקות מתוחות ועם פחות חום, מפחית שבירה¹⁴.

מתי כדאי לפנות לרופא?

כשהנשירה בולטת, נמשכת יותר מכמה חודשים, מלווה בקרחות מוגדרות או בקרקפת כואבת ואדומה, או כשיש סימנים הורמונליים נוספים. הפנייה חשובה במיוחד לפני שמחליטים להפסיק או להחליף אמצעי מניעה, כי ההפסקה עצמה יכולה לגרום לגל נוסף של נשירה זמנית¹. את השאלות על אמצעי המניעה עצמו מבררים עם הגינקולוג או רופא המשפחה, ואת השיער עצמו כדאי לבדוק במקביל אצל רופאה שמתמחה בו — כדי לדעת בוודאות ולא רק לנחש.

איך זה נעשה אצל ד”ר דנה?

אצל ד”ר דנה בוכבוט, רופאה שעוסקת ברפואת שיער 16 שנה, הבירור מתחיל בבדיקה טריכוסקופית ממוחשבת שמבדילה בין נשירה זמנית להתקרחות נשית תורשתית. בהתאם לממצאים ולבדיקות הדם נבנית למטופלות המתאימות תוכנית טיפול אישית עם יעד טיפולי מוגדר, ועוקבים אחרי הצפיפות לאורך זמן. את ההחלטה על אמצעי המניעה מקבלים עם הגינקולוג או רופא המשפחה, ובמקביל אפשר כבר להתחיל לברר מה קורה בשיער, כי ברוב המקרים הנשירה אחרי הפסקת גלולות חולפת והשיער חוזר.

המידע בעמוד זה הוא מידע כללי להסברה בלבד ואינו תחליף לבדיקה, לאבחון או לייעוץ רפואי אישי. ההחלטה על טיפול מתקבלת רק אחרי בדיקה.