צלקת קלואידית (קלואיד): מה זה, למה זה חוזר ואיך מטפלים

מה זו צלקת קלואידית?

קלואיד הוא סוג של צלקת בולטת ועבה שגדלה מעבר לגבולות הפצע המקורי, לתוך העור הבריא שמסביב. זהו אחד משני סוגי הצלקות ה”פעילות”, לצד צלקת היפרטרופית, שמדריך הצלקות המלא סוקר לעומק במדריך הצלקות. קלואיד יכול להיות קשה, רגיש, ולעיתים כואב או מגרד, וצבעו נוטה להיות שונה מהעור שסביבו — ורוד, אדום-סגול או חום, בהתאם לגוון העור¹.

בניגוד לאינטואיציה, קלואיד לא חייב להופיע אחרי פציעה גדולה. הוא יכול להיווצר אחרי פצעון, עקיצת חרק, זריקה, פירסינג או כוויה קטנה, ולפעמים אפילו בלי סיבה מזוהה כלל²⁷.

איך מבדילים בין קלואיד לצלקת היפרטרופית?

ההבדל המרכזי הוא הגבולות: צלקת היפרטרופית נשארת בתוך קו הפצע, וקלואיד עובר אותו. צלקת היפרטרופית מופיעה בדרך כלל תוך שבועות מהפציעה, גדלה במשך כ-3 עד 6 חודשים ואז נוטה לסגת בהדרגה. קלואיד, לעומת זאת, יכול להופיע חודשים ואפילו שנים אחרי הפציעה, ובדרך כלל אינו נסוג מעצמו¹²⁸.

כלי אחד שמשמש להבחנה קלינית הוא סולם JSW Scar Scale: ציון של 5 ומטה מסווג כצלקת בוגרת רגילה, ציון של 6 עד 15 מתאים לצלקת היפרטרופית, וציון של 16 ומעלה מתאים לקלואיד⁵. ההבחנה בין הסוגים חשובה מאוד, כי לקלואיד שיעורי חזרה גבוהים בהרבה, ולכן גישת הטיפול שונה.

למה נוצר קלואיד, ולמי יש יותר סיכון?

קלואיד נוצר כשתהליך הריפוי הטבעי “לא נעצר בזמן”, וגורמי סיכון מקומיים, מערכתיים וגנטיים משפיעים על הסיכוי לכך. בין הגורמים המקומיים — בעיקר מתח מכני על הפצע, ולכן קלואידים שכיחים באזורים שנמתחים כמו החזה והכתפיים. גורמים מערכתיים, כמו יתר לחץ דם, וכן גנטיקה ואורח חיים תורמים גם הם³.

גורמי הסיכון הבולטים ביותר:

• גוון עור — קלואיד שכיח משמעותית יותר בעור חום או שחור, ובאנשים ממוצא אפריקאי, אסייתי והיספני²⁷.
• גיל — הסיכון הגבוה ביותר הוא בטווח הגילים 10 עד 30².
• היסטוריה אישית או משפחתית של קלואיד².
• הריון — קלואידים עלולים להחמיר בהריון, ולהשתפר אחרי הלידה. אחד ההסברים הוא השפעת אסטרוגן כגורם מערכתי³.

בישראל, שבה יש אוכלוסייה מגוונת מבחינת גוון עור, זהו שיקול חשוב בהערכת סיכון ובבחירת טיפול.

איפה קלואידים מופיעים בדרך כלל?

קלואידים שכיחים במיוחד באוזניים, בכתפיים, בגב העליון ובחזה — אזורים שנתונים למתח מכני גבוה על העור²¹. קלואיד באוזן אחרי פירסינג הוא תת-מקרה נפוץ במיוחד, וזו הסיבה שמקובל להמליץ למי שיש נטייה לקלואיד להימנע מפירסינג נוסף, או להיוועץ מראש.

אילו טיפולים יש לקלואיד, ומה שיעורי ההצלחה?

אין טיפול יחיד שמבטיח הצלחה, ולכן הגישה המקובלת בהנחיות הבינלאומיות היא שילוב טיפולים לפי גודל הקלואיד, מיקומו והתגובה לטיפול קודם³⁹. הטבלה מסכמת את האפשרויות העיקריות:

הזרקת סטרואיד לתוך הצלקת היא אחד משני הטיפולים היחידים שכבר בהמלצות הבינלאומיות הראשונות מ-2002 נחשבו מבוססים דיים¹⁴. פירוט נוסף על הזרקות, כולל תופעות לוואי, מופיע במדריך ההזרקה לצלקת.

האם יריעות סיליקון ולחץ עוזרים לקלואיד?

סיליקון ולחץ הם טיפולים ביתיים שעוזרים בעיקר למנוע קלואיד או חזרה שלו, ופחות להקטין קלואיד ותיק. יריעות או ג’ל סיליקון יכולים לעזור להשטיח קלואיד, ומשתמשים בהם גם על קלואיד חדש, אחרי פציעה ואחרי ניתוח להסרת קלואיד¹⁵. סקירת קוקריין של 20 ניסויים מצאה שיפור בעובי ובצבע של צלקות בולטות, אבל הראיות חלשות ואיכות המחקרים נמוכה¹⁶. לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת עור, אחרי שהפצע נסגר מורחים ג’ל או מדביקים יריעה כל יום, למשך כחצי שנה¹⁷. פירוט על השימוש בעמוד סיליקון לצלקות.

לחץ מתמשך מפחית את זרימת הדם לצלקת, ומשמש בעיקר באוזן, בעגיל לחץ, אחרי כריתה של קלואיד. כדי שיעבוד צריך ללבוש אותו 12 עד 20 שעות ביום, במשך כמה חודשים¹⁵.

בליטה באוזן אחרי פירסינג: לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת עור, כשהעור בתנוך מתחיל להתעבות אפשר לפעמים למנוע קלואיד אם פועלים מהר: להוציא את העגיל ולעבור לעגיל לחץ, לפחות 12 שעות ביום ורצוי 20, במשך 4 עד 6 חודשים¹⁷. כדאי להראות את הבליטה לרופא, כי גם זיהום או צלקת רגילה יכולים להיראות כך בשלב מוקדם.

למה אסור להסתפק בכריתה בלבד?

כי כריתת קלואיד בלי טיפול משלים מסתיימת בחזרה של הקלואיד ב-45 עד 100 אחוז מהמקרים, ולפעמים בקלואיד גדול אף יותר מהמקורי³. זו כנראה הטעות הנפוצה ביותר בטיפול בקלואיד: הסרה כירורגית “נקייה” יוצרת פצע חדש, ואם לא מוסיפים טיפול שמונע את חזרת התהליך — הקרנה, הזרקת סטרואיד, 5-FU או שילוב — הפצע החדש עלול להפוך שוב לקלואיד.

לכן ההמלצה המקובלת היא לשלב ניתוח עם טיפול משלים תמיד, ולא להציע כריתה כפתרון עצמאי⁶.

האם הקרנות לקלואיד בטוחות?

הקרנה אחרי כריתת קלואיד מפחיתה משמעותית את הסיכוי לחזרה, והיא מיועדת בעיקר לקלואידים עמידים לטיפולים אחרים. מטא-אנליזה שכללה 72 מחקרים וכ-9,000 קלואידים מצאה שיעור חזרה של כ-22 אחוז בשילוב ניתוח והקרנה, לעומת 37 אחוז בהקרנה לבדה; ברכיתרפיה, שיעור החזרה היה נמוך יותר — כ-15 אחוז. הסיכון הגבוה ביותר לחזרה היה בקלואידים בחזה, ותופעת הלוואי השכיחה ביותר הייתה שינוי בפיגמנטציה¹². מטא-אנליזה עדכנית יותר, שכללה מעל מאה מחקרים וכ-10,700 נגעים, מצאה שיעורי חזרה של 14 עד 18 אחוז בהתאם לשיטה, בלי הבדל משמעותי בין הקרנה מוקדמת להקרנה מאוחרת יותר לאחר הניתוח¹³. באוזן, שם קלואיד שכיח במיוחד, שיעור החזרה אחרי הזרקת סטרואיד ואחרי הקרנה היה דומה בטווח הקצר, אך ההשפעה של הסטרואיד נחלשה עם הזמן¹⁸.

לגבי בטיחות: יש דיווחי מקרה בודדים על סיכון לגידול משני בעקבות הקרנה, שנאספו על פני כ-70 שנה, אך הקשר הסיבתי אינו ברור, ובפרוטוקולים מקובלים שומרים על מינון מקסימלי אפקטיבי ובטוח³. גם האקדמיה האמריקאית לרפואת עור וגם האיגוד הבריטי לדרמטולוגיה מזכירים סיכון זה בהסברי ההסכמה לטיפול¹⁵¹⁹. ההחלטה על הקרנה נעשית בשיתוף עם רדיותרפיסט, ולרוב שמורה למקרים עמידים או לקלואידים גדולים וחוזרים.

האם הקלואיד יחזור אחרי טיפול?

זהו הסיכון המרכזי בטיפול בקלואיד, ולכן חשוב לדבר עליו בכנות מראש. גם אחרי הזרקות סטרואידים, שהן הטיפול הנפוץ ביותר, כשליש מהקלואידים חוזרים תוך שנה, ועד מחצית חוזרים תוך חמש שנים לפי אחת הסקירות⁴. גם ארגוני מטופלים מדווחים על שיעורי חזרה דומים, בטווח שבין כ-50 ל-80 אחוז בתלות בטיפול ובזמן המעקב¹⁵¹⁹.

בגלל זה, ההמלצה היא לא להפסיק מעקב אחרי טיפול “מוצלח”. ההנחיות ממליצות על מעקב של 18 עד 24 חודשים לפחות אחרי טיפול בקלואיד, כדי לזהות מוקדם סימני חזרה ולהוסיף טיפול לפי הצורך³.

איך מונעים קלואיד חדש?

מי שיש לו נטייה לקלואיד — היסטוריה אישית או משפחתית — יכול להפחית סיכון בכמה דרכים פשוטות²¹⁹⁸:

• להימנע מפירסינג, קעקועים וניתוחים לא הכרחיים, ולשקול כל פרוצדורה אלקטיבית פעמיים.
• לספר למנתח על הנטייה לפני כל ניתוח מתוכנן, כדי שיוכל לשקול טיפול מונע.
• עגילי לחץ אחרי פירסינג באוזן יכולים לסייע במניעת קלואיד באתר הפירסינג².
• כשמדובר במניעה אחרי ניתוח, הזרקת סטרואיד כ-10 עד 14 יום אחרי הניתוח נחשבת עדיפה על הזרקה לפני הניתוח או במהלכו⁸.

מתי צריך ביופסיה?

כשה”קלואיד” גדל מהר באופן חריג, מדמם, כואב בעוצמה משתנה, או שהמראה שלו לא אופייני — כדאי ביופסיה כדי לשלול אבחנה אחרת. קלואיד עצמו אינו גידול סרטני ואינו מדבק⁷, אבל כמה גידולי עור נדירים — כולל דרמטופיברוסרקומה פרוטוברנס, קרצינומה קשקשית ואף מלנומה אמלנוטית — יכולים להיראות דומים לקלואיד במבט ראשון⁵. גם האקדמיה האמריקאית לרפואת עור מדגישה שסרטן עור מסוים יכול להיראות כמו צלקת שגרתית⁶. לכן נגע שמתנהג “לא כמו קלואיד רגיל” מצריך בדיקה ולפעמים ביופסיה, ולא רק טיפול אמפירי. גם קלואיד “רגיל” שמטריד אתכם שווה בדיקה — ככל שמתחילים מוקדם יותר, כך יש יותר אפשרויות טיפול לבחור מתוכן.

איך נראה ייעוץ לקלואיד אצל ד”ר דנה בוכבוט?

הייעוץ מתחיל בבדיקה שמבחינה בין קלואיד לצלקת היפרטרופית, ובבניית תוכנית אישית שמניחה שהקלואיד עלול לחזור, ולכן כוללת מעקב. התוכנית יכולה לכלול הזרקה לצלקת, הנחיות לסיליקון וללחץ, והנחיות למניעה למי שיש נטייה. טיפולים כמו הקרנה אחרי כריתה נעשים בשיתוף גורמים נוספים, כפי שמתואר לעיל. בהתאם להנחיות, מומלץ מעקב של 18 עד 24 חודשים לפחות אחרי טיפול. נגע שגדל מהר או נראה חריג מופנה להמשך בירור רפואי.

המידע בעמוד זה הוא מידע כללי להסברה בלבד ואינו תחליף לבדיקה, לאבחון או לייעוץ רפואי אישי. ההחלטה על טיפול מתקבלת רק אחרי בדיקה.