ליכן פלנופילאריס ו-FFA (התקרחות צלקתית): אבחון מוקדם וטיפול

גרד או צריבה בקרקפת יחד עם נשירה? אל תחכו. בליכן פלנופילאריס כל שבוע חשוב: הזמן הוא הכול, ואבחון וטיפול מוקדמים עוזרים לעצור את הדלקת ולשמור על השיער שקיים. החדשות הטובות הן שהיום יש מגוון רחב של טיפולים, והמטרה היא להביא את המחלה למצב שקט ומבוקר.

מה זה ליכן פלנופילאריס?

ליכן פלנופילאריס היא מחלה אוטואימונית-דלקתית שבה מערכת החיסון תוקפת את זקיקי השיער ומחריבה אותם, ומשאירה במקומם רקמת צלקת. זהו חלק ממה שמקבץ הרפואה מכנה “התקרחות צלקתית ראשונית” — קבוצה של מחלות שבהן הדלקת עצמה, ולא גורם חיצוני, היא שהורסת את הזקיק³¹. אפשר לקרוא עוד על ההבדל בין נשירה זמנית לנשירה קבועה בעמוד המרכזי על נשירת שיער.

המחלה שכיחה פי 2 עד 5 בנשים לעומת גברים, ומופיעה בדרך כלל בגילי 40 עד 60, אם כי היא יכולה להופיע גם מחוץ לטווח הזה. היא אינה תורשתית באופן מובהק². בבדיקה נראים לרוב אזורים חלקים ולבנים, בלי פתחי זקיקים, עם קשקשים ואדמומיות סביב השערות שנותרו בשוליים — סימן אופייני שעוזר להבדיל אותה ממצבים אחרים¹.

משפחת ההתקרחויות הצלקתיות

ליכן פלנופילאריס שייכת לקבוצה של מחלות שבהן דלקת פוגעת בזקיק עצמו. המוכרות שבהן⁸⁹ הן:

• ליכן פלנופילאריס (LPP) — גרד, צריבה, אדמומיות וקשקשים סביב השערות, לרוב בקודקוד.
• FFA — תת-סוג של LPP שפוגע בעיקר בקו השיער הקדמי, ברקות ובגבות.
• זאבת דיסקואידית (DLE) — כתמים אדומים עם קשקשים ושינויי צבע בקרקפת.
• פוליקוליטיס דקלוונס — דלקת מוגלתית סביב הזקיקים, לעיתים עם שערות שיוצאות בצרורות מאותו פתח.

המכנה המשותף: כאן הזמן הוא הכול. לכל אחת מהן יש טיפול אחר, ולכן כשיש חשד, לעיתים קרובות לוקחים ביופסיה קטנה כדי לדעת בדיוק במה מדובר.

מה זה FFA, ומה הקשר בינה לבין LPP?

FFA, או בשמה המלא “התקרחות פיברוטית של החזית”, היא תת-סוג של ליכן פלנופילאריס שבו הפגיעה מתמקדת בקו השיער הקדמי-צדדי ולעיתים בגבות. התמונה ההיסטולוגית שלה, כלומר איך הרקמה נראית בבדיקה מיקרוסקופית, דומה מאוד ל-LPP הקלאסית, ולכן היא מסווגת כתת-קבוצה שלה³¹.

ב-FFA קו השיער נסוג בהדרגה ומשאיר רצועה צלקתית לאורך המצח והרקות, ולעיתים קרובות מלווה בנשירת גבות — לפעמים עוד לפני שמבחינים בשינוי בקרקפת עצמה. בחלק מהמקרים מופיעות גם בליטות קטנות בצבע העור על המצח או ליד הרקות⁴¹⁰. FFA נחשבת בעולם למגיפה שהשכיחות שלה עולה בעשורים האחרונים; חלק מהעלייה נובע כנראה ממודעות גדולה יותר בקרב רופאים ומטופלים⁴¹⁰. רוב המקרים הם נשים אחרי גיל המעבר, אבל יש דיווחים גם על נשים צעירות, גברים ולעיתים נדירות גם ילדים⁴.

מהם הסימנים הראשונים?

התסמינים הנפוצים ביותר הם גרד, כאב, צריבה או רגישות בקרקפת, בעיקר באזור הקודקוד, אבל חלק מהאנשים לא מרגישים כלום ומגיעים לבדיקה רק אחרי ששמו לב לשינוי בצפיפות השיער². סימנים נוספים שכדאי לשים אליהם לב:

• אדמומיות וקשקשים דקים שמקיפים כל שערה בשוליים של אזור פגוע (בניגוד לקשקשת כללית של הקרקפת)
• אזורים חלקים, לבנים או ורדרדים, בלי פתחי זקיקים נראים
• ב-FFA: נסיגה הדרגתית של קו השיער הקדמי, נשירת גבות, ולעיתים בליטות קטנות בעור המצח¹⁰²

כל אחד מהסימנים האלה, ובפרט שילוב שלהם, הם סיבה טובה לפנות לבדיקה בלי לחכות.

בדיקה עצמית קטנה ל-FFA: הרימו גבות מול המראה. פס עור חלק ובהיר בין המצח לקו השיער, בלי פתחי זקיקים, או גבות שהולכות ומידלדלות, הם סיבה לבדיקה¹⁰⁴. ועוד נקודה חשובה: נשירה צלקתית יכולה להתקדם גם בשקט, עם מעט תסמינים, ולכן בדיקה של כל הקרקפת בהגדלה בתחילת כל בירור נשירה היא הרגל טוב.

למי זה קורה, ולמה?

הגורם המדויק אינו ידוע, אבל מדובר במחלה אוטואימונית עם רקע גנטי חלקי. נטייה גנטית אושרה במחקרים, בעיקר עבור FFA, אך המנגנון המלא עדיין נחקר¹¹. מחקר גנטי רחב ב-FFA זיהה ארבעה אזורים בגנום שקשורים לסיכון, ובהם גן ממערכת החיסון בשם HLA-B*07:02¹². ממצאים כאלה מחזקים את ההבנה שמדובר בתהליך חיסוני, ופותחים דרך לטיפולים ממוקדים יותר.

נחקר גם התפקיד האפשרי של גורמים סביבתיים, ובראשם קרמי לחות וקרם הגנה לפנים, וכן שינויים הורמונליים. עם זאת, אין היום קשר סיבתי מוכח בין מוצרי טיפוח לבין FFA¹¹. מטא-אנליזה שבדקה תשעה מחקרים ו-1,248 חולים מצאה קשר סטטיסטי בין שימוש בקרם הגנה לפנים ובקרם לחות לבין FFA, אך קשר כזה אינו מוכיח סיבתיות, וייתכנו הסברים חלופיים — למשל שאנשים עם רגישות עורית פונים יותר לקרמים ולקרם הגנה מלכתחילה¹³. קבוצת המומחים הבינלאומית SOFFIA, שבנתה קונצנזוס בנושא ב-2024, לא הגיעה להמלצה גורפת להימנע מקרם הגנה, אך העלתה הצעה לשקול הגנה חלופית מהשמש — כמו כובע — באזור המצח והגבות אצל מי שכבר אובחנה עם FFA⁷. חשוב להדגיש: אין כאן המלצה כללית להימנע מהגנה מהשמש, שחשובה למניעת נזקי עור אחרים.

איך מאבחנים? למה לפעמים צריך ביופסיה?

האבחון משלב בדיקה קלינית, טריכוסקופיה (בדיקת הקרקפת בהגדלה) וביופסיה, שנחשבת הבדיקה המכרעת. הבדיקה הקלינית והטריכוסקופיה מכוונות את הרופאה לחשד, אבל רק ביופסיה מהעור מאשרת את האבחנה ומבדילה בין ליכן פלנופילאריס לבין התקרחויות צלקתיות אחרות³. אפשר לקרוא בהרחבה על תהליך האבחון בעמוד אבחון נשירת שיער. הביופסיה עצמה היא הליך קצר בהרדמה מקומית, ומלבד האבחנה היא מראה גם עד כמה הדלקת פעילה, מידע שעוזר לבחור את עוצמת הטיפול.

בטריכוסקופיה, בכל ההתקרחויות הצלקתיות רואים אזורים לבנים-ורודים חלביים בלי פתחי זקיקים. ב-LPP ניתן לראות בנוסף קשקשים שעוטפים כל שערה בבסיסה וכלי דם מוארכים, וב-FFA בעיקר קשקשים עדינים סביב פתח הזקיק¹⁴¹⁵. אזורים בלי פתחי זקיקים נמצאו במחקר גדול אצל כל מי שאובחן עם התקרחות צלקתית, ולא הופיעו אצל אף אחד מהחולים בהתקרחות לא-צלקתית או אצל אנשים בריאים — כלומר, זהו סימן בעל ערך אבחוני גבוה¹⁵.

האם השיער חוזר?

לא. ברגע שנוצרה צלקת, זקיק השיער נהרס לחלוטין ולא יכול לחדש את הצמיחה, גם עם טיפול מיטבי¹². זו הסיבה שהמומחים מדגישים שוב ושוב את החשיבות של אבחון וטיפול מוקדמים: המטרה המעשית של הטיפול היא לא “להחזיר” שיער שאבד, אלא לעצור את התהליך הדלקתי לפני שהוא פוגע באזורים נוספים¹.

ויש גם הרבה מה לשמור ולחזק. השיער שסביב האזור הפגוע, וזקיקים שהדלקת עוד לא הספיקה להרוס, יכולים להתחזק כשהדלקת נרגעת. לכן כל שבוע של טיפול מוקדם הוא השקעה ישירה בשיער שיישאר.

אילו טיפולים קיימים?

נכון להיום אין טיפולים מאומתים ואין הנחיות מבוססות ראיות ל-LPP ול-FFA, אבל יש מגוון אפשרויות טיפול שמטרתן לדכא את הדלקת ולעצור את ההתקדמות, ורופאה בוחרת ביניהן לפי חומרת המחלה ותגובת המטופל³⁵. האפשרויות הנפוצות כוללות:

לפי קונצנזוס מומחים בינלאומי מ-2024 (SOFFIA), מעכבי 5-אלפא רדוקטאז נחשבים לרוב הטיפול הסיסטמי המועדף בקו ראשון ב-FFA, והידרוקסיכלורוקין הוא האפשרות השנייה. סטרואידים מקומיים חזקים יכולים לעצור התקדמות ולהקל על התסמינים, אך אינם מחזירים שיער שאבד. הזרקת סטרואידים מיועדת בעיקר למחלה פעילה⁷. במחקר רטרוספקטיבי על 315 חולים, הידרוקסיכלורוקין היה התרופה הסיסטמית השכיחה ביותר בפועל; ב-LPP שיעור התגובה הגבוה ביותר נצפה עם מתוטרקסט, וב-FFA עם רטינואידים — אך גם עם יותר הפסקות טיפול בגלל תופעות לוואי⁵.

נתונים מעודדים מישראל. במחקר מהמרכז הרפואי שיבא על 141 מטופלים שנעקבו שנה לפחות, 68% מהמטופלים ב-FFA ו-46% מהמטופלים ב-LPP הגיעו להפוגה, כלומר מחלה שקטה, בזמן ממוצע של כשנתיים. ב-LPP, מחלה קלה בזמן האבחון ניבאה הפוגה מוקדמת¹⁶. באותה קבוצת מחקר, הזמן הממוצע מתחילת התסמינים ועד האבחון היה כמעט שלוש שנים¹⁷, ולכן כל מי שמרגיש גרד או צריבה בקרקפת לצד נשירה מרוויח מבדיקה מוקדמת.

נתון מעודד מהשטח: במחקר ספרדי על 224 חולים ב-FFA, שעקב אחריהם שנה לפחות, דוטסטריד בכדורים השיג התייצבות של קו השיער אצל כ-62% עד 64%, לעומת 30% עד 41% בלי טיפול סיסטמי. במינונים הגבוהים שנבדקו שיעור ההתייצבות הגיע ל-84% עד 91%, והטיפול נסבל היטב¹⁸. זה מחקר רטרוספקטיבי, אבל הוא מראה שאפשר לעצור את ההתקדמות.

למה מזריקים סטרואיד דווקא כאן, מה ידוע על ההזרקות ב-LPP וב-FFA ובאילו מחלות נוספות של הקרקפת משתמשים בהן, מפורט בעמוד על הזרקות סטרואיד לקרקפת.

עד מתי מטפלים? המטרה ברורה ומדידה: עד שהגרד, הצריבה והרגישות חולפים, האדמומיות והקשקשים סביב השערות נעלמים, והאזור מפסיק להתרחב. אז עוברים בהדרגה לטיפול אחזקה ולמעקב.

בחירת הטיפול, המינון והמעקב היא החלטה אישית שנעשית מול רופאה, ותלויה בחומרת המחלה, בקצב ההתקדמות ובמצב הבריאותי הכללי.

האם PRP או טיפולי אור עוזרים בליכן פלנופילאריס?

הם נבדקו, אבל רק כתוספת לטיפול התרופתי ולא במקומו, והראיות עדיין ראשוניות. סקירה שיטתית מ-2025 אספה 38 מחקרים עם 411 מטופלים בסך הכול, על טיפולים פרוצדורליים ב-LPP, ב-FFA ובזאבת דיסקואידית. מוצרי טסיות (כמו PRP) הפחיתו באופן העקבי ביותר את מדדי פעילות המחלה ואת התסמינים, ובחלק מהדיווחים גם נמדדה עלייה במספר השערות או בעובי שלהן. טיפול באור בעוצמה נמוכה הראה שיפור קטן בסדרות קטנות של מטופלים. זריקות סטרואידים לאזור הביאו לייצוב המחלה, אבל צמיחה מחודשת לא הייתה עקבית¹⁹. הכותבים מסכמים שכדאי לראות בטיפולים האלה תוספת לטיפול התרופתי, עד שיהיו מחקרים מבוקרים ואחידים¹⁹. חשוב לזכור: באזור שכבר הצטלק, זקיקי השיער נהרסו, ולכן המטרה העיקרית של כל טיפול היא לעצור את הדלקת.

כמה זמן לוקח לדעת שהמחלה נעצרה, ואיך עוקבים?

המעקב נמשך זמן רב, כי אי אפשר לדעת מיד אם הטיפול עוצר את הדלקת. מעקב בצילום קרקפת ובטריכוסקופיה חוזרת, לצד הערכת תסמינים כמו גרד וצריבה, הם הכלים העיקריים להערכת התגובה³⁷. גורמים שנמצאו קשורים לפרוגנוזה פחות טובה כוללים תסמינים בולטים, דלקת נראית לעין, מבחן משיכה חיובי (סימן לפעילות מחלה), בליטות בעור הפנים, מעורבות מחוץ לקרקפת ודפוס נשירה מפושט⁷. ב-FFA יש נטייה להאטה ולהתייצבות עצמונית לאחר כמה שנים אצל חלק מהחולים, אך זה משתנה מאדם לאדם ולא ניתן לסמוך עליו מראש¹⁰⁷.

מתכננים השתלת שיער? קודם לשלול LPP

לפני כל השתלה, בארץ או בחו”ל, כדאי לוודא שאין דלקת פעילה סביב הזקיקים. ליכן פלנופילאריס, ובעיקר FFA, יכולים להתחיל בשקט ולהיראות כמו התקרחות רגילה. השתלה על דלקת פעילה עלולה להיכשל, כי הדלקת פוגעת גם בשתלים⁷. בדיקת קרקפת בהגדלה לפני ההשתלה היא צעד קטן שחוסך אכזבה גדולה.

אפשר להשתיל שיער באזור שהצטלק?

כן, אבל רק אחרי שהמחלה נעצרה לחלוטין לתקופה ממושכת. ההמלצה של קונצנזוס SOFFIA היא להמתין לפחות 24 חודשים בלי סימני פעילות — כלומר בלי תסמינים, בלי אדמומיות ועם מבחן משיכה שלילי — ולהמשיך בטיפול תרופתי גם אחרי ההשתלה⁷. ארגון הרופאים הבריטי (BAD) מציין אפשרות דומה של השתלה לאחר התייצבות המחלה². השתלה בזמן שהמחלה עדיין פעילה נחשבת מסוכנת, כי הדלקת עלולה לפגוע גם בזקיקים המושתלים. גם כשהמחלה שקטה, הסקירה השיטתית מ-2025 מצאה שצפיפות טובה בשנתיים הראשונות הלכה ונפגעה באובדן הדרגתי של השתלים אחרי 3–5 שנים, כך שעמידות ההשתלה לטווח ארוך היא שאלה פתוחה¹⁹. פירוט נוסף על ההליך עצמו נמצא בעמוד השתלת שיער.

איך מתמודדים עם זה ביום-יום?

מעבר לטיפול התרופתי, יש מקום גם להיבטים מעשיים ורגשיים: הסוואה של האזור הפגוע בתסרוקת או באיפור שיער, שימוש בקבוצות תמיכה למי שמתמודד עם המחלה, ולעיתים שימוש במינוקסידיל כדי לעבות את השיער שנותר סביב האזור המצולק (לא כדי להחזיר שיער שאבד, אלא לחיזוק השיער הקיים)². נשירה גלויה, בעיקר כשהיא באזור הפנים כמו הגבות וקו השיער, יכולה להשפיע משמעותית על התחושה היומיומית, וזו סיבה טובה לשלב בטיפול גם תמיכה רגשית ולא רק תרופתית.

המסקנה החשובה מכל זה: ליכן פלנופילאריס ו-FFA הן מחלות שאפשר להשפיע עליהן, ובמיוחד כשמגיעים מוקדם. ככל שהאבחון מהיר יותר, יש יותר זקיקים לשמור עליהם והדרך להפוגה קצרה יותר. אם יש חשד — גרד, צריבה או שינוי בקו השיער או בגבות — הצעד הבא הוא בדיקה, לא המתנה.

איך נראה ייעוץ אצל ד”ר דנה בוכבוט?

כשיש גרד, צריבה או קו שיער שנסוג, הצעד הראשון הוא בדיקה של הקרקפת בהגדלה, ולא המתנה. אצל ד”ר דנה בוכבוט, רופאת שיער עם 16 שנות ניסיון בטיפול בשיער, הבירור מתחיל בשיחה על התסמינים ועל ההיסטוריה, ובבדיקה טריכוסקופית ממוחשבת שבה רואים אם יש אזורים בלי פתחי זקיקים, קשקשים סביב השערות או סימני דלקת. הבדיקה מתועדת בצילומים, כדי שאפשר יהיה להשוות בביקורי המעקב ולראות אם המצב יציב. כשעולה חשד להתקרחות צלקתית, ממשיכים לבירור מלא, כולל ביופסיה כשצריך, כי אבחנה מדויקת קובעת את הטיפול. ככל שמתחילים מוקדם יותר, יותר זקיקים נשארים בחיים.

מילון מונחים

• ליכן פלנופילאריס (LPP) — מחלה דלקתית-אוטואימונית שהורסת את זקיק השיער ומשאירה צלקת.
• FFA (Frontal Fibrosing Alopecia) — תת-סוג של LPP שפוגע בקו השיער הקדמי ובגבות.
• התקרחות צלקתית (Cicatricial alopecia) — קבוצת מחלות שבהן זקיק השיער נהרס לצמיתות.
• טריכוסקופיה — בדיקת הקרקפת והשיער בהגדלה, ללא חתך.
• ביופסיה — נטילת דגימת רקמה קטנה לבדיקה מיקרוסקופית, המאשרת את האבחנה.
• מבחן משיכה (Pull test) — משיכה עדינה של קבוצת שערות כדי לבדוק אם המחלה פעילה.

המידע בעמוד זה הוא מידע כללי להסברה בלבד ואינו תחליף לבדיקה, לאבחון או לייעוץ רפואי אישי. ההחלטה על טיפול מתקבלת רק אחרי בדיקה.