הזרקות סטרואיד לקרקפת: למה משתמשים בהן בכל מחלה של השיער

למה בכלל להזריק סטרואיד לקרקפת?

ברוב המחלות שבהן משתמשים בהזרקה, תאי מערכת החיסון תוקפים את זקיק השיער או את הרקמה סביבו, והסטרואיד מרגיע את הדלקת הזו במקום שבו היא קורית. ההזרקה נעשית לתוך שכבת העור, בכמה נקודות קטנות, ולא מתחת לעור, כדי להקטין את הסיכון לשקע².

היתרון לעומת כדורים הוא שהתרופה נשארת בעיקר באזור המטופל. לפי עלון המידע של איגוד רופאי העור הבריטי, הכמות שמוזרקת בכל פעם קטנה, והסיכון שתיספג לדם בכמות שתגרום לתופעות בכל הגוף נמוך מאוד¹. לעומת משחה, ההזרקה מביאה ריכוז גבוה יותר לעומק העור, שם נמצאים הזקיקים.

באילו מחלות משתמשים בה, ומה ידוע?

אלופציה אראטה

זה השימוש עם הראיות המבוססות בהזרקות לקרקפת. ההנחיה הבריטית מ-2025 רואה בהן טיפול קו ראשון במבוגרים עם קרחות מוגבלות³, וההנחיה הגרמנית לא ממליצה עליהן בילדים⁴. הזרקה ממוקדת מרגיעה את הדלקת בדיוק במקום שצריך, והזקיק מקבל הזדמנות לחזור לצמוח. הפירוט המלא, כולל תוך כמה זמן רואים תוצאה ומתי מפסיקים, נמצא בעמוד על הזרקות סטרואיד לאלופציה אראטה. אותה שיטה משמשת גם בחור בזקן ובגבות, בריכוז נמוך יותר.

איפה ההזרקה עומדת בין שאר הטיפולים? באלופציה אראטה בוחרים את הטיפול לפי היקף המחלה³⁴. ההזרקות מתאימות במיוחד לקרחות מוגבלות; כשהמחלה נרחבת, עוברים לטיפולים שפועלים על כל הגוף, כמו מעכבי JAK.

ליכן פלנופילאריס ו-FFA: לעצור, לא להצמיח

בהתקרחות צלקתית הזקיק שנהרס לא חוזר, ולכן ההזרקה נועדה להרגיע את הדלקת סביב הזקיקים שעוד חיים. נייר עמדה של האקדמיה האירופית לדרמטולוגיה מ-2026 מציין הזרקות וסטרואיד מקומי חזק כטיפולי קו ראשון בליכן פלנופילאריס. כשהמחלה בינונית עד קשה או לא מגיבה, מוסיפים טיפול בכדורים. המחברים מדגישים שאין ניסויים שמשווים בין הטיפולים⁵.

ב-FFA, סקירה מ-2019 מצאה שהזרקות היו מהטיפולים הנפוצים ביותר, ו-181 מתוך 204 מטופלים שקיבלו אותן דווחו כמגיבים. אבל רוב המחקרים היו תיאורי מקרים ומחקרים בדיעבד, בלי קבוצת ביקורת, וידוע ש-FFA יכולה להתייצב גם בלי טיפול⁹. סקירה מ-2022 מתארת הזרקות לקו השיער ולגבות, וממליצה היום על ריכוז נמוך בשני האזורים בגלל הסיכון לשקע בעור⁶.

גם הראיות מישראל מראות כמה קשה למדוד את ההשפעה. במחקר בדיעבד על 141 מטופלים במרכז הרפואי שיבא, מי שקיבל הזרקות דווקא הגיע פחות להפוגה מוקדמת. החוקרים מסבירים שכנראה הזריקו בעיקר למי שהיה חולה יותר, ולכן אי אפשר להסיק מזה שההזרקות מזיקות¹³. פירוט על המחלה עצמה נמצא בעמוד על ליכן פלנופילאריס ו-FFA.

מחלות דלקתיות נוספות של הקרקפת

בזאבת דיסקואידית הטיפול הראשון בנגע מקומי הוא משחת סטרואיד חזקה, והזרקות משמשות לפעמים¹⁰. בפסוריאזיס האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה מתארת הזרקה ללוחות עבים שלא הגיבו, ומציינת שאפשר להשתמש בה רק מספר פעמים מוגבל¹¹. פירוט על המחלה נמצא בעמוד על פסוריאזיס בקרקפת.

בפוליקוליטיס דקלוונס, בדלקת חודרת של הקרקפת ובדלקת קלואידית בעורף ההזרקה היא לרוב תוספת לאנטיביוטיקה או לטיפולים אחרים¹²⁸. בסקירה שיטתית על דלקת חודרת של הקרקפת, רוב המידע על הזרקות הגיע מדיווחי מקרים בודדים, עם שיפור חלקי ודיווח על שקע בעור⁷. בדלקת הקלואידית בעורף, סקירה שיטתית מתארת הזרקות כחלק מהטיפול המקובל, אבל גם שהתוצאות חלקיות ושהחזרה שכיחה⁸.

שילוב עם טיפולים אחרים

ברוב המחלות ההזרקה היא חלק מתוכנית ולא טיפול יחיד: עם משחה, עם כדורים או עם טיפולים לעידוד צמיחה, לפי המחלה⁵⁶. מחקר קטן בדק החדרה של ג׳ל סטרואיד לקרקפת בזרם חשמלי חלש, בלי מחט, במכשיר טריכופט. השתתפו בו חמש מטופלות עם אלופציה אראטה מפושטת, בלי קבוצת ביקורת, ולכן זה עדיין כיוון מחקרי בלבד¹⁴.

באיזה ריכוז וכל כמה זמן?

הריכוזים שמתוארים בקרקפת הם בדרך כלל 2.5 עד 10 מ”ג למ”ל, עם מרווח של כ-4 עד 6 שבועות. ההנחיה הגרמנית לאלופציה אראטה מתארת את הטווח הזה ומגבילה את השטח שמטופל בכל פגישה⁴. בליכן פלנופילאריס מתואר פרוטוקול של 10 מ”ג למ”ל כל 4 עד 6 שבועות, ובקו השיער ובגבות ב-FFA מעדיפים ריכוז של 2.5 מ”ג למ”ל. אם אין שיפור אחרי כשלושה חודשים, בוחנים טיפול אחר⁶. אלה טווחים מהספרות, והמינון בפועל נקבע אישית.

חוששים מסטרואידים? כך שומרים על ההזרקה בטוחה

הזרקה מקומית במינון נכון ובמרווחים נכונים היא טיפול בטוח ומבוסס, והמילה “סטרואיד” לא צריכה להפחיד. רוב החששות מסטרואידים מגיעים מטיפול בכדורים לאורך זמן, שפועל על כל הגוף. בהזרקה לקרקפת המצב שונה:

• כמות קטנה, במקום הנכון: הכמות בכל הזרקה קטנה, והסיכון שתיספג לדם בכמות שתשפיע על הגוף נמוך מאוד¹.
• לעומק הנכון: מזריקים לתוך שכבת העור ולא מתחתיה, כדי להקטין את הסיכון לשקע².
• ריכוז מותאם לאזור: בקו השיער ובגבות משתמשים בריכוז נמוך יותר⁶, וההנחיה הגרמנית מגבילה את השטח שמטופל בכל פגישה⁴.
• מרווחים של כמה שבועות: בדרך כלל 4 עד 6 שבועות בין טיפולים, ואם אין שיפור אחרי כשלושה חודשים בוחנים טיפול אחר⁶.
• מעקב בכל ביקור: בודקים את התגובה ואת העור, ומתאימים את המינון.

כך מקטינים את הסיכון לשקע בעור, ואם הוא מופיע, לרוב הוא משתפר עם הזמן¹. אפשר גם לשלב את ההזרקות עם טיפולים משקמים שמעודדים צמיחה, כמו PRP, פולינוקלאוטידים או טיפולים מבוססי אור, לפי המחלה.

תופעות לוואי ולמי זה לא מתאים

התופעות העיקריות מקומיות¹²:

• כאב בזמן ההזרקה, ולעיתים דימום קטן.
• שקע קטן בעור, שלרוב משתפר עם הזמן אבל לפעמים נשאר.
• הבהרה של העור באזור, בולטת יותר בעור כהה, וכלי דם קטנים שנראים דרך העור.
• זיהום או תגובה אלרגית, נדירים.
• השפעה על כל הגוף, נדירה מאוד בכמויות האלה. לעיתים רחוקות דווחו שינויים במצב הרוח או קשיי שינה אצל אנשים רגישים.

לא מזריקים לאזור עם זיהום פעיל או למי שרגיש לתרופה²¹⁵. חשוב לספר לרופא על סוכרת, על תרופות לדילול דם, על הריון ועל טיפולים אחרים בסטרואידים¹¹⁵.

לגבי ההתוויה: הזרקת טריאמצינולון לעור רשומה בישראל להתוויות שמתוארות בעמוד הזה.

מה החלופות?

• סטרואיד מקומי חזק בתמיסה, בקצף או בשמפו, בלי מחט.
• משחות ממשפחת מעכבי קלצינורין, בעיקר בליכן פלנופילאריס ובזאבת.
• טיפול בכדורים כשהמחלה נרחבת או לא מגיבה, לפי המחלה.
• טיפולים מבוססי מכשור, שעדיין נחקרים.

פירוט לכל מחלה נמצא בטיפולים לאלופציה אראטה ובעמוד על ליכן פלנופילאריס. אותה תרופה משמשת גם בתחום העור, בהזרקה לצלקת בולטת ולקלואיד.

איך זה נעשה אצל ד”ר דנה?

אצל ד”ר דנה בוכבוט, שמטפלת במחלות הקרקפת 16 שנה, הריכוז, המרווחים והשילוב עם טיפולים נוספים נקבעים אישית אחרי אבחון מדויק, כדי להרגיע את הדלקת ולתת לזקיקים שעוד חיים תנאים טובים לצמוח.

המידע בעמוד זה הוא מידע כללי להסברה בלבד ואינו תחליף לבדיקה, לאבחון או לייעוץ רפואי אישי. ההחלטה על טיפול מתקבלת רק אחרי בדיקה.