נשירת שיער ובלוטת התריס: מה הקשר, איך מזהים ומה עושים

האם בעיה בבלוטת התריס באמת גורמת לנשירת שיער?

כן. תת-פעילות או יתר-פעילות חמורות וממושכות של בלוטת התריס עלולות לגרום לנשירה מפושטת, כלומר לדלילות אחידה בכל הקרקפת ולא בנקודה אחת. האגודה הבריטית לבלוטת התריס (BTF) מדגישה עם זאת שהפרעה הורמונלית אחראית רק למיעוט קטן ממקרי הנשירה¹. זו אחת הסיבות שבירור נשירת שיער לא נעצר בבדיקת TSH תקינה או לא תקינה, ובוחן את התמונה כולה.

הורמוני בלוטת התריס משפיעים ישירות על זקיק השיער. הם מאריכים את שלב הצמיחה (אנאגן) ותומכים בחלוקת התאים בזקיק. כשיש מעט מדי או יותר מדי הורמון, יותר זקיקים עוברים לשלב המנוחה, ואחרי כמה חודשים השערות האלה נושרות³. DermNet מונה את תת-הפעילות ואת יתר-הפעילות בין הגורמים המוכרים לטלוגן אפלוביום, נשירה מפושטת שמופיעה אחרי “זעזוע” לגוף².

בסקירה על הנושא דווחה נשירה בכמחצית מהאנשים עם יתר-פעילות ובכשליש מאלה עם תת-פעילות³. תפקודי בלוטת התריס נבדקים לפעמים גם כשהשיער מלבין מוקדם מהצפוי — ראו שיער לבן בגיל צעיר.

היפותירואידיזם (תת-פעילות של בלוטת התריס): למה השיער נושר?

בתת-פעילות הבלוטה מייצרת מעט מדי הורמון, ויותר זקיקים עוברים לשלב המנוחה. השיער נושר באופן מפושט, ולעיתים נעשה יבש, גס ושביר.

• הסיבות: הסיבה השכיחה ביותר היא השימוטו, מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את הבלוטה. סיבות נוספות הן דלקת של הבלוטה, ניתוח או הקרנות באזור הצוואר, טיפול קודם ביתר-פעילות, תרופות מסוימות, ולעיתים נדירות חוסר יוד. השימוטו שכיחה יותר בנשים, בדרך כלל בגילי 30 עד 50, אבל יכולה להופיע אצל כל אחד⁴.
• למה השיער נושר: הורמוני בלוטת התריס מאריכים את שלב הצמיחה של השערה. כשיש מעט מדי הורמון, השלב הזה מתקצר, השיער צומח לאט, ולעיתים נושר גם השליש החיצוני של הגבות³.
• תסמינים נוספים: עייפות, רגישות לקור, עלייה במשקל, עצירות, קשיי ריכוז, שינויים במצב הרוח, בעיות בעור ובשיער, צרידות ומחזור לא סדיר. התסמינים מתפתחים בדרך כלל לאט ומחמירים עם הזמן⁴.
• הטיפול וההחלמה: מטפלים בטבליות לבותירוקסין, שמחליפות את ההורמון החסר, בדרך כלל לכל החיים ועם בדיקות דם קבועות לכיוון המינון⁴. אחרי איזון, השיער חוזר לצמוח ברוב המקרים, בהדרגה ובמשך כמה חודשים¹.

היפרתירואידיזם (יתר-פעילות של בלוטת התריס): למה השיער נושר?

ביתר-פעילות הבלוטה מייצרת יותר מדי הורמון, וגם זה משבש את מחזור השיער. השיער נעשה דק ורך ונושר באופן מפושט.

• הסיבות: הסיבה השכיחה ביותר היא מחלת גרייבס, מחלה אוטואימונית שבה נוגדנים מגרים את הבלוטה לייצר יותר מדי הורמון. היא אחראית לכ-4 מכל 5 מקרים. סיבות נוספות הן קשריות בבלוטה שמייצרות הורמון ותרופות מסוימות, כמו אמיודרון. יתר-פעילות שכיחה פי 10 בערך בנשים מאשר בגברים, ומופיעה בדרך כלל בגילי 20 עד 40⁵.
• למה השיער נושר: גם עודף הורמון גורם ליותר זקיקים לעבור לשלב המנוחה. בסקירת הספרות דווחה נשירה אצל כמחצית מהמטופלים עם יתר-פעילות, והשיער נעשה דק, רך ופחות עמיד למשיכה³.
• תסמינים נוספים: עצבנות, חרדה ורגזנות, קשיי שינה, עייפות, רגישות לחום, נפיחות בצוואר, דופק מהיר או לא סדיר, רעד וירידה במשקל בלי כוונה⁵.
• הטיפול וההחלמה: מטפלים בתרופות נגד פעילות הבלוטה, ביוד רדיואקטיבי או בניתוח⁵. התרופות קרבימזול ופרופילתיואורציל גורמות לעיתים נדירות לנשירה מפושטת, ויוד רדיואקטיבי אינו גורם לנשירה¹. אחרי חלק מהטיפולים הבלוטה עוברת לתת-פעילות, ואז מאזנים אותה בלבותירוקסין⁴. כשהאיזון מושג, השיער חוזר לצמוח ברוב המקרים¹.

איך נראית נשירה שקשורה לבלוטת התריס?

בדרך כלל השיער נעשה דליל באופן אחיד בכל הראש, בלי קרחות מוגדרות, ולפעמים משתנה גם המרקם שלו. BTF מתארת שיער ש”נראה דליל באופן אחיד” ולא נשירה באזורים נפרדים¹. לצד זה, כל אחד מהמצבים נוטה לשנות את השיער בצורה אחרת³:

התסמינים הכלליים בטבלה מופיעים ברשימת הסימנים של תת-פעילות לא מטופלת⁶, ושל יתר-פעילות לפי סקירת הספרות³. אין צורך בכל התסמינים כדי שתהיה הפרעה, ומצד שני אף אחד מהם לבדו לא מאבחן אותה. על סיבות אחרות לשיער יבש הרחבנו בעמוד נפרד. האבחנה נעשית בבדיקת דם.

חשוב להבחין בין הדפוס הזה לבין התקרחות תורשתית. נשירת שיער אצל נשים מסוג תורשתי פוגעת בעיקר באזור הפסוק והקודקוד, ואצל גברים יש נסיגה של קו השיער והתקרחות בקודקוד. שני הסוגים יכולים להופיע יחד: הפרעה בבלוטת התריס עלולה להאיץ נשירה ולחשוף התקרחות תורשתית שהתחילה קודם.

מתי מופיעה הנשירה, ומתי השיער חוזר?

הנשירה מופיעה בדרך כלל כמה חודשים אחרי שההפרעה ההורמונלית מתחילה, והצמיחה מחדש אחרי איזון לוקחת גם היא כמה חודשים. הפער נובע ממחזור השיער: שערה שעוברת לשלב המנוחה נשארת בזקיק כמה חודשים לפני שהיא נושרת¹².

אחרי שבלוטת התריס מאוזנת, צמיחה מחדש היא התוצאה הרגילה, אבל היא עשויה להיות חלקית¹. בסקירה נכתב שטיפול תחליפי עוצר לרוב את הנשירה, למעט מצבים שבהם זקיקים נפגעו לאורך זמן רב³. בפועל, הסימן הראשון לשיפור הוא בדרך כלל ירידה בכמות השיער שנושרת, והמלאות חוזרת אחר כך, כי שיער צומח לאט.

כמה נקודות שעוזרות לתאם ציפיות:

• השינוי לא מיידי. גם אחרי שהבדיקות חזרו לטווח התקין, עשויים לעבור כמה חודשים עד שהנשירה נרגעת.
• נשירה בתחילת הטיפול אינה בהכרח כישלון. שערה שכבר נכנסה לשלב המנוחה נשארת בזקיק כמה חודשים לפני שהיא נושרת², ולכן נשירה יכולה להימשך זמן מה גם אחרי שהאיזון התחיל.
• אם אין שיפור אחרי כמה חודשים של איזון יציב, כדאי לבדוק גורם נוסף ולא רק לשנות את מינון התרופה.

האם התרופות לבלוטת התריס עלולות לגרום לנשירה?

לפעמים, אבל זה לא שכיח, ובדרך כלל ההפרעה עצמה משפיעה על השיער יותר מהתרופה. BTF מציינת שתרופות שמדכאות יתר-פעילות (קרבימזול ופרופילתיואורציל) עלולות במקרים נדירים לגרום לנשירה מפושטת, ושטיפול ביוד רדיואקטיבי אינו גורם לנשירה¹. נשירת שיער מופיעה גם ברשימת תופעות הלוואי של לבותירוקסין, התרופה שניתנת בתת-פעילות, כתופעה שכדאי לדווח עליה אם היא חמורה או לא חולפת⁶.

על תרופות נוספות שעלולות לגרום לנשירה אפשר לקרוא בעמוד תרופות שגורמות לנשירת שיער. המסקנה המעשית פשוטה: לא מפסיקים ולא משנים מינון של תרופה לבלוטת התריס בגלל נשירה, בלי לדבר עם הרופא המטפל. תת-פעילות או יתר-פעילות שלא מטופלות גורמות בעצמן לנשירה¹⁶, והפסקה של הטיפול עלולה להחמיר את המצב.

מה הקשר בין השימוטו, גרייבס ואלופציה אראטה?

מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס (השימוטו וגרייבס) נוטות להופיע יחד עם מחלות אוטואימוניות אחרות, ובהן אלופציה אראטה. BTF מציינת שאלופציה אראטה מופיעה אצל אנשים עם מחלת תריס אוטואימונית יותר מהצפוי, ושהיא גורמת לאזורים מוגדרים, לרוב עגולים, בלי שיער¹. בסקירת הספרות דווח שנוגדנים נגד בלוטת התריס נמצאו בכרבע מהמטופלים עם אלופציה אראטה, לעומת כ-3% בקבוצת הביקורת³.

המשמעות כפולה. מצד אחד, קרחת עגולה אצל מי שיש לו השימוטו היא כנראה לא “נשירה של בלוטת התריס” אלא מצב נפרד, שמטופל אחרת. מצד שני, אצל מי שאובחן עם אלופציה אראטה מקובל לשקול בדיקה של תפקודי בלוטת התריס³.

איזה בירור עושים כשיש נשירה ובעיה בבלוטת התריס?

הבירור בודק גם את בלוטת התריס וגם גורמים אחרים לנשירה, כי לעיתים קרובות יש יותר מסיבה אחת. BTF ממליצה לבדוק גם גורמים אחרים לנשירה מפושטת, ובראשם חוסר ברזל¹. מטא-אנליזה מצאה רמות פריטין נמוכות יותר בנשים עם נשירה לא צלקתית⁷. פירוט על הבדיקות, כולל טריכוסקופיה ומבחן משיכה, נמצא בעמוד אבחון נשירת שיער.

בירור טיפוסי כולל:

1. שיחה מסודרת: מתי התחילה הנשירה, אם הייתה לידה, מחלה, דיאטה או תרופה חדשה בחודשים שלפניה, ואילו תוספים נלקחים.
2. בדיקת הקרקפת: האם הנשירה מפושטת, או שיש קרחות מוגדרות, דלילות בדפוס תורשתי, אדמומיות או קשקשים.
3. בדיקות דם ממוקדות: תפקודי בלוטת התריס, ברזל ופריטין, ובדיקות נוספות לפי החשד⁸. על חוסרים אחרים אפשר לקרוא בעמוד נשירת שיער: מה חסר בגוף?.
4. תיאום עם הרופא שמטפל בבלוטת התריס: האיזון ההורמונלי עצמו נשאר באחריות רופא המשפחה או האנדוקרינולוג.

הערה חשובה לגבי ביוטין: תוספים לשיער מכילים לעיתים קרובות ביוטין במינון גבוה. BTF מזהירה שביוטין עלול לשבש את בדיקות TSH, T4 ו-T3 ולהראות תוצאה שנראית כמו יתר-פעילות, וממליצה להפסיק אותו לפחות יומיים לפני הבדיקה¹. גם מינהל המזון והתרופות האמריקאי ממליץ לספר לרופא על תוספים כאלה לפני בדיקות מעבדה⁹. עוד על ביוטין ותוספים לשיער בעמוד ביוטין לשיער.

מה לגבי נשירה אחרי לידה ובלוטת התריס?

אחרי לידה יש שתי סיבות אפשריות לנשירה: נשירה זמנית ושכיחה שקשורה לשינוי ההורמונלי, ולעיתים דלקת של בלוטת התריס שמופיעה אחרי הלידה. לפי האגודה האמריקאית לבלוטת התריס, דלקת כזו מופיעה אצל כ-5% עד 10% מהנשים. שלב של יתר-פעילות מופיע בדרך כלל 1 עד 4 חודשים אחרי הלידה, ושלב של תת-פעילות 4 עד 8 חודשים אחריה. רוב הנשים חוזרות לתפקוד תקין תוך 12 עד 18 חודשים¹⁰. כשהנשירה אחרי לידה חריגה בעוצמתה או נמשכת זמן רב, בדיקת תפקודי בלוטת התריס היא חלק סביר מהבירור. פירוט בעמוד נשירת שיער אחרי לידה.

האם תוספי יוד, אצות או סלניום עוזרים לשיער כשיש בעיה בבלוטת התריס?

לא כדבר שגרתי. האגודה הבריטית לבלוטת התריס ממליצה להימנע מתוספי אצות (קֶלפּ) ומתוספים דומים, כי הם עלולים להפריע לתפקוד הבלוטה. לפי BTF, מי שמקבלים לבותירוקסין בגלל תת-פעילות לא צריכים תוספי יוד, ובמצב של יתר-פעילות תוסף יוד מיותר ועלול להחמיר את המצב. על סלניום, הראיות החזקות ביותר שהאגודה מביאה נוגעות למחלת עיניים קלה שקשורה לבלוטת התריס, ולא נמצא קשר בין נטילת סלניום לשיפור בתפקוד הבלוטה. גם לביוטין לא נמצאה תועלת ברורה לשיער ולציפורניים אצל אנשים עם תת-פעילות¹¹.

במילים אחרות, מה שמחזיר את השיער הוא איזון בלוטת התריס ותיקון חוסר מוכח, ולא תוסף “לתמיכה בבלוטה”. אם חשוב לך לקחת תוסף, כדאי להתייעץ קודם עם הרופא שמטפל בבלוטה.

מה עוד אפשר לעשות בזמן שמחכים לאיזון?

הצעד העיקרי הוא איזון בלוטת התריס, ולצידו טיפול עדין בשיער ותיקון חוסרים אם נמצאו. אין צורך בשמפו “נגד נשירה” מיוחד, ואין ראיות מספקות לכך שתוספים לשיער עוזרים כשאין חוסר מוכח¹².

כשהבירור מראה שבנוסף לבעיית בלוטת התריס יש גם התקרחות תורשתית, קיימים טיפולים שנבדקו במחקרים, וכל אחד מהם כולל יתרונות, תופעות לוואי ומגבלות. עליהם אפשר לקרוא בעמוד תוכנית טיפול ביתית בנשירת שיער. ההחלטה על טיפול כזה נעשית אחרי בירור, ולא במקום איזון בלוטת התריס.

אם השיער נושר בכמות שמדאיגה אותך, כדאי לדעת קודם כמה שערות נושרות ביום באופן תקין. נשירה של עשרות שערות ביום היא חלק רגיל ממחזור השיער.

איך נראה בירור נשירה עם בעיה בבלוטת התריס אצל ד”ר דנה בוכבוט?

כשהתריס מאוזנת, ברוב המקרים השיער חוזר בעצמו, ובינתיים אפשר גם לתמוך בו ישירות. בירור משולב חוסך זמן: בודקים את שני הכיוונים יחד, במקום לנחש מה גורם למה.

המידע בעמוד זה הוא מידע כללי להסברה בלבד ואינו תחליף לבדיקה, לאבחון או לייעוץ רפואי אישי. ההחלטה על טיפול מתקבלת רק אחרי בדיקה.